בקרוב אתחיל לכתוב באופן מסודר בבלוג, ובאתר, לשתף בתכנים, לשאול שאלות ולפעמים אפילו להציע תשובות או כיוונים למחשבה. לפני שאעשה את כל זה וממש אתחיל אני רוצה לחזור אחורה, לסיון של תואר שני באוניברסיטת תל אביב, שחקרה את התחום של השימוש במחשב ובאינטרנט (חשוב לציין שמדובר ב2011-13, לפני שפרצו הסמארטפונים לחיינו) ובאופן אישי מאוד אוהבת מוזיקה.
אז מה הפלא שאת העבודה בקורס מוח, קוגניציה ותפקוד עשיתי על מוזיקה?
זו הייתה אחת העבודות שהכי נהניתי לעשות, ואולי ה-אחת של כל תקופות הלימודים.
בניתי אותה על פלטפורמה של פרזי, אתר לבניית מצגות, שאז הייתה מאוד חדשה ומגניבה
במצגת אפשר לצפות כאן - מוח ומוזיקה וכך גם לראות את הפלטפורמה של פרזי.
קטעים נבחרים אפשר לראות גם באינסטגרם שלי.
אמנם זו הייתה עבודה חד פעמית, אבל כמו שפתחתי אותה - כולנו שומעים מוזיקה כל הזמן.
היום היינו תום ואני בסיור וקונצרט במנזר הקפוצ'יני בשכונת טלביה (ועל כך אולי בפוסט אחר)
ותוך כדי הקונצרט חשבתי על זה שאני, ורבים אחרים, שומעת מוזיקה קלאסית כרינגטון הרבה יותר מאשר כיצירה. כשהצ'לנית הציגה את המינואט ההדהוד הישיר שלי היה לחוברת התווים של חוג פסנתר שלא ראיתי שנים, אבל רוב הסיכויים ששמעתי מינואטים רבים בוקעים מהפלאפונים של הסובבים אותי.
אז כמה אנחנו באמת מאזינים למוזיקה?
בתקופה האחרונה אני שומעת את הפודקאסט המעולה - Song Exploder
השבוע שמעתי את הרצאת הטד של האיש מאחורי הפודקאסט - Hrishikesh Hirway
שמדבר על ההאזנה למוזיקה, וגם על האזנה לאנשים.
למה את מאזינה? איזה מוזיקה אתה צורך ואיך?
ומה אתם חושבים על השינויים בצריכת המוזיקה?
אשמח לשמוע ולהאזין.
Comments