כשאני מתחילה ללמד את קורס ריפוי בעיסוק בבריאות הנפש, אני מתייחסת בהתחלה למושגי הבסיס - בריאות, ו-נפש. לגבי הבריאות אולי אכתוב בעתיד, עכשיו אני רוצה להתמקד בשיח שאנחנו עושות על המושג נפש. נפש לפי המילון היא מילה עברית שאין לה מקבילה מדויקת וברורה בשפות אחרות והיא מתארת מכלול של אלמנטים המרכיבים את האדם הייחודי. במקביל נפש היא מילה המתארת בפשטות את האדם הספיר, האחד מני רבים, והרבה כאלו הם נפשות.
למיזם נפשות הגעתי אני ממש ברגע היוולדו, והוא התיישב לי בדיוק במשבצת שהנפש שלי הייתה מאז ומתמיד. כבר בפגישה הראשונה החלטנו שהמטרה שלנו היא לעסוק בתחום האמנות והתרבות ואני, שתמיד הייתי פעילה כצופה וכקהל בעולמות הספרות הקולנוע ושאר האמנויות, מאוד התחברתי. אני זוכרת שבתואר הראשון היה לי ברור שאני אעבוד בתחום הפיזיקלי ותהיתי לעצמי כמה זה חבל שמה שמעניין אותי אלו הסיפורים והדרכים האמנותיות שבאים לידי ביטוי בתחום בריאות הנפש.
כשהתחלתי לעבוד בתחום, סבתא יקרה של חברה אמרה לי פעם - "את אוהבת את זה כי מספרים לך סיפורים", ומה לומר, היא צדקה בהחלט. אתמול כשהעלתי אירועים לאינסטגרם והוספתי האשטגים, לא מעט פוסטים תוייגו על ידי כ #סיפוראישי. תוך כדי חשבתי לעצמי שבעצם כל אירוע הוא סיפור אישי, כל אחד מאיתנו עובר את הדרך שלו ליצירת הנפש הפרטית, חלקנו עם עליות ומורדות יותר תלולים, הסיפור של חלקנו לעתים משעמם (סגר ראשון מישהו?) ולעתים סוער מן הרצוי. האמנות היא נהר רחב של אפשרויות לספר את הסיפור ולקחת את הדרכים הפתלתלות שבהן אנחנו עוברים ולשלב אותן יחד.
שבוע עושים נפשות נועד לקחת את החיבור הזה ולהעלות אותו על נס. לתת במה לאנשים, לנפשות יחידות שחוברות להיות קבוצה, יש יגידו קהילה, דבוקה אחת שסביב השבוע הזה יוצרת יחד. יש אירועים של אדם מול קהל, רוב האירועים הם יחד, אדם או קבוצה שמתחברים למקום, אמנות שפוגשת נפש. בחיבור הזה יש קסם ולו רק בשל ההזנה ההדדית והביטול של הבדידות האנושית בעזרת השפה הגמישה של האמנות.
השפה משחקת תפקיד גם כאן. המטרה הראשונית שהצבנו לעצמנו הייתה הפחתת הסטיגמה, בהמשך שינינו את ההמשגה הזו להעלאת מודעות לתחום בריאות הנפש. השינוי לא פעל כמכבסת מלים, אלא כדיוק המטרה, הפחתת סטיגמה הינה דבר מורכב מאין כמוהו וירדנו מהעץ אל ענף שיותר סביר שלא ישבר מעומס המשימה. ועם זאת, הסטיגמה נוכחת ומשימת העל עוברת כחוט השני במטרות השבוע הזה. חשבתי על זה כש"תייגתי" אנשים על הפרסום של האירועים שלהם וחשבתי לעצמי ש-הנה, כאן נמצא אחד המפתחות - לבטל את הסטיגמה כנראה שאי אפשר - אבל לשנות כיוון, לתייג את היתרון ולא את החיסרון, לשים את הדגש במקום של האמן, היוצרת, הקהילה המיטיבה.
לפני שבוע התקיים שבוע עושים נפשות 2022. כמו כל שנה לא ממש ידענו מה יהיה, והשנה יותר משנים קודמות הייתה הליכה אל הלא נודע. האם יבואו אנשים? האם יכנסו יותר לזום? איפה האנשים צורכים תרבות היום. סיימנו אותו בלי תשובות ברורות, אבל עם תחושה שיש ירידה ברמת המעורבות של האוכלוסיה במפגשי התרבות הקטנים והלא מוכרים. אלו שבאו, זכו לקחת חלק. לבוא לאירוע, לפגוש, להכיר ולשמוע עוד על החיבור המיוחד של הנפש האמנות והקהילה החיה שבה אנו חיים.
שבוע אחרי עושים נפשות, לרגל יום השפה העברית הוציאו מחברת נתן את הסרטון הקצר ולעניין הזה:
נראה שהחברה שלנו נמצאת על איזו דרך. אני מזמינה אתכם להביע את דעתכם ולחבור בכל צורה שהיא, כצופים שקטים, כיוזמים של אירועים או בכל נקודה ברצף שביניהם.
Comments